מיכאל גורודין הגדיר נאפס ככלי שנועד לקדם את המשחק. בכך הוא שונה מדמות שחקן, שהיא תכלית בפני עצמה. אבל אם נאפס הוא כלי, למה זה אומר שצריכה להיות לו אישיות של פטיש? בצד השני, יש מנחים הנקשרים לנאפסים שלהם יותר מדי - ושוכחים שעם כל האישיות הנהדרת, הנאפס עדיין צריך לקדם את המשחק. גם כאשר זה אומר להפסיד, לטעות, לפספס או למות. בזמן הקצר שיהיה לנו נדבר על כך - כתיבת נאפסים טובים, חריפים, מעניינים, עקביים, מרגשים, אהובים, שנואים - שעדיין, לא מפסיקים לקדם את המשחק שלנו לרגע.
